החלטה בתיק בר"ע 885/05

1.         נגד המשיבה ניתנו שני פסקי דין בהיעדר רשות להתגונן בתובענות שהוגשו על ידי המבקשת. המשיבה הגישה בקשה לבטל את פסקי הדין "מחובת הצדק". בית משפט השלום (כב' השופטת עירית כהן) נעתר לבקשה. מכאן בקשר רשות הערעור.

2.         ביום 14.9.04 קבעתי שהבקשה מצריכה תשובה. כמו כן חייבתי את המשיבה להתייחס לשאלה אם יכול היה בית המשפט קמא לקבוע כי המשיבה לא ידעה על ההליכים, למרות שהבקשה לביטול פסק דין לא נתמכה בתצהיר. המשיבה הגישה את תשובתה.

דין עיקר הבקשה להידחות.

3.         וזהו ספור המעשה: שליח בי-דין מטעם המבקשת הניח את כתב התביעה במשרדי חברת סלפית השכרת ציוד בע"מ, המצויים ברחוב המעלות 4 בירושלים. בעת ההמצאה היה במקום שלט אשר הורה כי כתובתה של המשיבה עברה לרחוב כורש 9 בירושלים, וזה גם היה מען המשיבה ברשם החברות. שליח בי-דין ביצע אפוא המצאה של כתבי בי דין גם ברחוב כורש 9. אלא שבאותו מועד היה הבניין ברחוב כורש סגור, בשל היותו מבנה מסוכן. שליח בי-דין הדביק את כתב התביעה על הגדר מול הבניין הסגור. הוא ציין:

"הודבק בכתובת זו על הגדר מול הכניסה לבניין הסגור".

4.         בית המשפט קמא, בהחלטה מנומקת היטב, מצא כי לא ניתן לבצע את ההמצאה למבנה נטוש, וכי ההדבקה יכולה לשמש המצאה כדין רק אם נעשה במקום נראה לעין, שבו רגיל האדם לגור או לעסוק. לא נפל כל פגם בהחלטה זו, ובית המשפט קמא בסס אותה כהלכה על הנתונים אשר היו מצויים בידיו, אף בלא תצהיר מטעם המשיבה. תקנה 484 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 מאפשרת אמנם המצאה של כתבי בי-דין לתאגיד באמצעות "הנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד". ואולם, במקרה זה לא הונח כתב בי-הדין במען הרשום, אלא הודבק על הגדר ממול הכניסה למען הרשום, כאשר ברור לעין כל כי אותו מען אינו משמש עוד לפעילות כלשהי. בנסיבות אלה, יש להחיל את ההלכה באשר להמצאת כתבי בי-דין באמצעות הדבקתם: 

"לגבי מסמך שנמסר על-ידי הדבקתו על הדלת ואשר לעולם אין לדעת אם לא הוסר משם על-ידי מאן-דהוא ולא הגיע לידי הנמען או בני-ביתו, בן - חורין בית-המשפט להורות כי הדבקתו לא תיחשב כמסירה...".

(ראו: ע"א 427/61, בעמ' 627; ב"ש 278/84 מחמוד סולימאן צאדק נ' טחנת קמח עין חי בע"מ, פ"ד לח(2), 755, בעמ' 757-758, וכן: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בע' 232).

5.         בית המשפט קמא גם היה רשאי לקבוע כי לא הוכח שהמשיבה ידעה על ההליכים. אמנם, לא הוגש לבית המשפט תצהיר מטעם המשיבה, אך גם המבקשת לא פרשה בפני בית המשפט ראיות אשר יכולות היו לבסס את טענת הידיעה של המשיבה. המבקשת טוענת כי יכולתה להוכיח ידיעה כזו נפגמה בשל אי צירוף תצהיר מטעם המשיבה. אכן צירופו של תצהיר כזה, גם בבקשות לביטול מחובת הצדק, הוא הכלל. ואולם, אם מבקש הביטול יכול לבסס את טענותיו אף בלא תצהיר, אין הוא מחוייב בצירוף תצהיר כזה. טענת המבקשת כי בדרך זו נמנע ממנה היכולת לחקור את המשיבה, היא מבקשת הביטול, אינה טענה. התצהיר מצורף כדי לתמוך בטענות מבקש הביטול, וצרכיו הטקטיים של בעל הדין האחר אינם מטילים על מבקש הביטול נטל נוסף. תקנתו של אותו בעל דין אחר היא בהגשת בקשה לזמן כעד את מי שיכול לתמוך בטענותיו שלו. לפיכך, היה בידי המבקשת לזמן לחקירה את מנהלי המשיבה, אף בלא שהגישו תצהיר מטעמם. משלא עשתה כן, אין היא יכולה להישען על טענת ידיעה ערטילאית.

6.         בעניין אחד מצאתי כי יש מקום ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור. בית המשפט חייב את המבקשת בהוצאות הבקשה שלפניו בסכום של 3,500 ש"ח, "ללא קשר לתוצאות המשפט". אמנם לא בנקל תוכל שאלת ההוצאות לשמש בסיס להגשת ערעור, וודאי שלא להגשת בקשת רשות ערעור. עם זאת, המכשלה העיקרית הנוגעת להמצאת כתבי בי-דין נבעה ממחדלה של המשיבה, אשר לא טרחה לעדכן את המען הרשום שלה ברשם החברות, ואף הפנתה בשלט לאותו מען, שלא היה אלא מבנה סגור. במצב זה, גם אם לא השלימה המבקשת עם כשלון ניסיונות ההמצאה שנעשו על ידה, אין להטיל עליה את הוצאותיו של הליך שבא לעולם בסיועה של המשיבה.

7.         אשר על כן הבקשה נדחית, בכפוף לכך שצו ההוצאות שנקבע על ידי בית משפט קמא - מבוטל.

ניתנה היום ז' בתשרי, תשס"ו (10 באוקטובר 2005) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: